תביעה לתשלום דמי פרסום בגין פרסומי הנתבעת-בעלת זיכיון מרשות שדות התעופה (להלן:רש"ת) להפעיל חנויות פטורות ממכס, בשטחי פרסום הנמצאים בתחומי זכיונה של התובעת – חברה העוסקת בפרסום חוצות, ובעלת זיכיון הפרסום הבלעדי מרש"ת, בשדות התעופה ומעברי הגבול שבשליטת רשות שדות התעופה מיום 1.4.98 ועד 31.12.00. הזכיון הוענק לתובעת בהסכם הסבה מחברה אחרת.
יצויין כי התביעה הוגשה לאחר תום מועד הזכיון. התובעת טענה שרק לאחר עיון בהסכמי הרש"ת עם הנתבעת, התברר לתובעת כי פרסומי הנתבעת בתחומי החנות (וטרינות/ חזית) הפונים כלפי חוץ (להלן פרסומים פיראטיים), וכן השכרת שלטי חוץ שנשכרו מהתובעת לצדדי ג' (להלן: "ההשכרות הבלתי חוקיות") מנוגדת לחוזה שנערך בין הנתבעת לרש"ת.
.בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק כי:
לתובעת חוזה בלעדיות מחייב עם רש"ת במועדים הרלוונטיים. הנתבעת הפרה חוזה זה בהפרת הבלעדיות בפירסום, הנתבעת עשתה כן ביודעה שהתובעת היא בעלת זכות הפירסום הבלעדית בנתב"ג, וכאשר הסכמיה עם רש"ת אוסרים עליה לעשות את שעשתה ואין לה כל צידוק סביר להתנהגותה. הנתבעת גם פעלה בחוסר תום לב מוחלט עת נישלה את התובעת מזכות הבלעדיות שלה, תוך שהנתבעת עצמה הופכת לחברת פירסום ללקוחותיה, כנגד קבלת מחירים נמוכים.
ההסכם הקיים בין הנתבעת לרש"ת לפיו נאסר על הנתבעת לבצע פרסומים פיראטיים והשכרות לא חוקיות מהווה הסכם לטובת צד ג'. לאור העובדה שהנתבעת הפרה הסכם זה לטובת צד ג', התובעת זכאית לכל הסעדים על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), לרבות סעד שיעמיד אותה באותו מצב בו היה עליה להיות, אלמלא הפרה הנתבעת את ההסכם כלפיה. לתוצאה זהה ניתן להגיע גם בבחינת דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכן מכח סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות.
יחד עם זאת, לאור העובדה כי התובעת פנתה לנתבעת רק לאחר שסיימה את תקופת הזיכיון. ייתכן שאילו היתה עושה כן קודם לכן, היתה הנתבעת שוקלת אם היא מעוניינת בפרסום אם לאו, או מנסה להתמקח על מחירו. אל מול זאת, יש לקחת בחשבון שהנתבעת הזמינה שירותים מהתובעת והיתה ערה לקיומה, לפיכך לפיכך, יש לחייבה בסכום התביעה על פי התחשיב, בניכוי 20%.