אחד התנאים השכיחים במכרזים של רשויות ציבוריות היא הדרישה לצירופה של ערבות בנקאית לעיתים באחוז מההצעה לעיתים בסכום פיקס, לעיתים על פי נוסח קבוע ולעיתים ללא כל נוסח מחייב.
בית המשפט העליון קבע, כי ערבות בנקאית משרתת שתי מטרות עיקריות, הראשונה האפשרות לחלט את הערבות של מציע אשר זכה במכרז אם יחליט לחזור בו מהצעתו והשניה הבעת רצינות מצד המציע שיכול להעמיד ערבות בנקאית בשיעור הנדרש.בתי המשפט מתייחסים בדרך כלל בנוקשות לפגמים בערבויות בנקאיות של מציעים במכרז ויכולים לפסול הצעה רק בשל פגם הנראה לאדם מן הצד כפגם ללא כל משמעות.
כך למשל בתי משפט קבעו שאם בנוסח הערבות נדרש שניתן יהיה לממשה תוך 3 ימים אולם בנוסח שנתן המציע נכתב שניתן יהיה לחלט את הערבות רק תוך 7 ימים ממועד הדרישה בבנק, מהווה פגם שכזה פגם מהותי המחייב פסילת ההצעה, שכן נוצר חוסר שיוויון בין המציעים שמחד נדרשים לבטחונות טובים יותר ומאידך מועד המימוש הקצר לא היה מאפשר להם לנסות ולעצור את מימוש הערבות.
כך למשל בתי המשפט גם קבעו שאם הערבות צריכה להיות על פי תנאי המכרז באחוז מההצעה, יש לחשב את ההצעה מתוך מחיר ההצעה בצירוף מע"מ ואם המציע לא עשה כן, הערבות הבנקאית היא פגומה ויש לפסול את ההצעה כולה.משנת 1975 הכיר בית המשפט העליון בהלכה משפטית המכונה הלכת בן יקר ולפיה איפשר למציע שיש לרשות חוב כלפיו שאינו שנוי במחלוקת, להודיע, כי הוא מעמיד חוב זה חלף הערבות הבנקאית הנדרשת במכרז.